
הסיפור מאחורי נביעת חלב
איך הכל התחיל?

תמיד האמנתי שח לומות הם שפה
בבית שבו גדלתי, לחלום היה מקום.
הוא היה סימן.
הזמנה לעצור ולהקשיב למה שנמצא עמוק בפנים.
באחד הלילות,
חלמתי שאני מגיעה לפגישת ייעוץ הנקה.
פתחתי שק קטן,
ובתוכו חיכתה חפיסת קלפים.
כשהושטתי את החפיסה לאם שישבה מולי,
ראיתי את החיוך שעולה על פניה,
את השקט שנכנס לרגע לחדר
ואת תחושת ההקלה שהתפשטה.
כשקמתי מהחלום,
ידעתי שזוהי לא רק תמונה חולפת,
זה מסר.

קלפי מסר והשראה תמיד סבבו אותי
אני והדודות שלי היינו מתכנסות סביב קלפים,
שולפות אחד או שניים,
מדברות ופותחות את של על הלב של כול אחת.
זה היה רגע שבו לגיל לא היה משמעות.
באותם רגעים המשפחה הרגישה גדולה, מחוברת
ושורשית יותר.
כשאני עצמי הפכתי לאמא,
הבנתי עד כמה אני זקוקה לאותו חיבור.
ההנקה הביאה איתה עוצמות שלא הכרתי
אבל הביאה גם בדידות, בלבול, ומסע אישי שלם.
מתוך המסע הזה,
נולד הרצון לברוא מקום חדש לנשים.
מקום שבו אפשר לנשום, להקשיב לגוף, למצוא מילה טובה,
לקבל תזכורת קטנה שמרככת את הרגע.
הקלפים נושאים בתוכם
שפה עתיקה של נשים לנשים,
שמחברת אותנו אל הטבע,
אל השורשים,
ואל הנביעה הפנימית של כל אחת.
הם קריאה, הם צמחו מהלב שלי כאמא,
ומהקושי שנתקלתי בו כאם מניקה.
הם קריאה, לחזור אל המעגל הנשי הקדום,
אל ההקשבה,
אל האמון בגוף ובנפש.

.png)